The Origins of the Hanukkah Menorah He-IL

נופי ישראל המשתקפים בסיפור חנוכה ובעיצוב מנורת המקדש

 

מדי שנה, בחשכת החורף המוקדמת, מדליקים יהודים ברחבי העולם חנוכייה לכבוד חג האורות. שם החג מנציח את חנוכת המזבח של בית המקדש לאחר שהמכבים הצליחו לכבוש אותו מידי היוונים בשנת 164 לפנה"ס, ואז טיהרו אותו וחידשו את עבודת הפולחן.

 

אין עדויות ברורות לגבי קיומו של חג מקראי מפורסם כלשהו, שנהגו לציין בשיא החורף (כמו חג המולד למשל), ויש הסבורים כי אכן לא היה שום חג כזה, מפני שבעונה זו לא מתרחש שום דבר הטומן בחובו השלכות מכרעות על האיכרים - לעומת חגים חקלאיים מובהקים כמו פסח ושבועות. מצד שני יש הטוענים שבדווקא כן היה חג כזה, לציון עונת מסיק הזיתים, אבל שסיפור המכבים העפיל עליו עד כדי כך שנשכח ונעלם.

 

הסיפור מופיע בספר מכבים (מהספרים החיצוניים שלא נכללו בנוסח הסופי של התנ"ך היהודי, אך כן בנוסח הברית הישנה בתנ"ך הנוצרי):

"ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. ויהי אחרי טהרם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו. ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך. ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה." - מקבים ב', י' 1-9

אנו למדים שהחג החדש ארך 8 ימים מפני שהמכבים היו להוטים לחגוג כמו שצריך את חג סוכות ואת שמיני עצרת, לאחר שהיו עסוקים במלחמה באותה תקופה, שבועות מספר קודם לכן. לאחר מכן חזר חג סוכות למקומו והחג החדש התבסס להנצחת חנוכת המזבח.

 

Shira Elazary - Israeli Tour Guide - Almond Blossom

שמונת הנרות של החנוכייה

חז"ל מספרים שני סיפורים אודות מקור החנוכייה ומספר הנרות שבה.

על פי הסיפור הראשון, כאשר כבשו המכבים את הר הבית המנורה המקורית כבר אבדה אולם הם הצליחו למצוא במקום שמונה מוטות מתכת, שמהם אילתרו מנורה חלופית עד שהזדמן להם לצקת מנורה חדשה מזהב. על פי הסיפור השני והמפורסם ביותר, המכבים מצאו בכל מתחם המקדש רק פך שמן אחד קטן שלא טומא, והיה בו מספיק כדי להדליק את המנורה רק יום אחד. התרחש נס גדול, והשמן במיכל הספיק לשמונת ימי החג המלאים.

ברור ששתי המסורות הללו מתמקדות בחידוש מנהג הדלקת המנורה במקדש ובשמן זית טהור.

אנו יודעים גם שלאחר חורבן הבית ונפילת מנורת המקדש לידי הרומאים - אירועים שהתרחשו כמאתיים שנה מאוחר יותר - נאסר לייצר מנורות נוספות בצלם המנורות הקדושות שאבדו. מכיוון שלחנוכייה יש 8 נרות ולא 7, אין בעיה לחגוג את אירועי החג ואפילו לחקות את פעולות המכבים במקדש ולהדליק אורות כמוהם, מבלי להפר את האיסור.

 

 

Menorah Clipart

תמונת שער טיטוס לקוחה מאתר absfreepic.com

איך נראתה מנורת המקדש?

מנורת המקדש המקורית המופיעה בתנ"ך אבדה במהלך מרד החשמונאים, ולאחר שהשתלטו המכבים על הר הבית וטיהרו אותו, יצקו מחדש את כל הכלים ששימשו לעבודת הקודש, כולל המנורה. סביר להניח שאותה מנורה חדשה דמתה פחות או יותר לאופן שבו היא מוצגת בתבליט המפורסם על שער טיטוס ברומא, המנציח את ביזת כלי המקדש בידי הרומאים לאחר תבוסת יהודה. אבל יש גם בעיות עם הסברה הזו, מפני שבסיס המנורה שעל התבליט מעוטר בסמלים פגאניים, וידוע לנו שהחשמונאים בשום אופן לא היו עושים כזה דבר. ניתן להסביר זאת בכל מיני צורות - אולי בסיס המנורה נשבר או אולי המנורה הוצבה בתוך ארגז נשיאה שהיה מעוטר בסמלים האופנתיים בתקופה.

אבל אנו יודעים לא מעט על עיצובה של המנורה המקורית:

"וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּנֹרָה, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ--גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה הָיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ:  שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח; כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה. וּבַמְּנֹרָה, אַרְבָּעָה גְבִעִים:  מְשֻׁקָּדִים--כַּפְתֹּרֶיהָ, וּפְרָחֶיהָ. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר, תַּחַת-שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה--לְשֵׁשֶׁת, הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים, מִמֶּנָּה. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם, מִמֶּנָּה הָיוּ; כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת, זָהָב טָהוֹר. וַיַּעַשׂ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ, זָהָב טָהוֹר. כִּכָּר זָהָב טָהוֹר, עָשָׂה אֹתָהּ, וְאֵת, כָּל-כֵּלֶיהָ." - שמות ל"ז 17-24

זה תיאור מפורט ביותר, הכולל יסודות רבים מעולם הצומח. מסתבר שבארץ ישראל אכן קיימים צמחים שגם דומים לה במראה, וגם ניחנים בתכונות מרפא, שהקנו להם מעמד מקודש בקרב עמי האזור. שמם הלטיני Salvia, נגזר מהמילה Salvar - להציל, להושיע. שמם בעברית מודרנית הוא מרווה, על בסיס השם הערבי מרימיה, אולם יש חוקרים הסבורים כי השם הערבי נגזר משם עברי קדום יותר - מוריה. כן, כמו "ארץ המוריה" (כינוי לארץ ישראל) ו"הר המוריה" (כינוי להר הבית). 

 

צמח מרווה שנראה ממש כמו חנוכייה (התמונה לקוחה מ"עץ ונוף במורשת ישראל" מאת נגה הראובני)

עפץ בקצה גבעול של מרווה (התמונה לקוחה מ"עץ ונוף במורשת ישראל" מאת נגה הראובני)

בכל הסתעפות יוצא הענף החדש מחיקו של עלה - במנורת המקדש, אלה המקומות שנקראים "כפתורים". חז"ל סיפרו שכפתורים אלה מזכירים "תפוחים כרתיים". מסתבר שאכן קיים מין של מרווה הגדל בכרתים, ולו נטייה לגדל עפצים - גידולים על גוף הצמח שנוצרים עקב עקיצת חרק, ומשמשים מחסה לצאצאיו. עפצי המרווה הכרתית טעימים למדי כשהם צעירים, עד כדי כך שזכו לכינוי "תפוחים".

אצלנו בארץ גדלה המרווה המשולשת - קרובת משפחה של המרווה הכרתית, שגם היא נושאת עליה עפצים. זו כנראה הסיבה ששמה המדעי הוא Salvia fruticosa. בדיוק כפי שכתוב בתנ"ך, נראה כאילו הגבעול נכנס לתוך העפץ ואז ממשיך החוצה ממנו. ייתכן שכפתורי המנורה עוצבו על פי עפצי המרווה, וכאשר האמוראים שישבו בבבל ביקשו להמחיש את התמונה, נעזרו במרווה הכרתית, המפורסמת יותר בחו"ל.

אחרי כל זה, בהחלט נחמד לשים לב שהשם התנ"כי לאי כרתים הוא... כפתור.

גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים

כאשר השקדים הצעירים מתחילים להתפתח תחת שאריות הפרח שעוד לא נשרו, הם נראים ממש כמו גביעים, ומתאימים מאוד לתיאור המקראי.

בספר ירמיהו מסמל השקד את דבקותו של ה' בהבטחות שהבטיח:

"וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת:  כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ." - ירמיהו א' 11-12.

השקדיה היא העץ הראשון שמתנער מהחורף ומתפרץ בפריחה לבנה מרהיבה, לפני שגידל לעצמו אפילו עלה ירוק אחד (העלים מלבלבים מאוחר יותר). כך הפך שמו של השקד למילה נרדפת לחריצות ודבקות במטרה.

אם כך השקד אינו רק ההשראה לצורה הפיזית של הגביעים בקצה ענפי המנורה, אלא גם הסמל לשקידה על עבודת האל.

"גביעים משוקדים" (התמונה לקוחה מ"עץ ונוף במורשת ישראל" מאת נגה הראובני)

מאור ובשמים

המנורה תמיד מוזכרת בצמוד לבשמים ולקטורת:

" וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת--יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה--קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם." - שמות ל' 7-8

כשהשמש לוהטת בשמי בצהריים ברחבי ארץ ישראל, מתבשמים כולם מניחוח השמנים האתריים שמפיצים צמחי המרווה. חז"ל סיפרו שבעת מתן התורה, כל דיבר ודיבר ירד מהשמיים מלווה בענן בושם, ורעיון זה משתקף עד היום בטקס ההבדלה. אנו עורכים הבדלה כחיקוי למעשה האלוהי - כפי שאנו שובתים ביום השביעי, כך אנו מפרידים בין קודש לחול בסופו, וזאת אנו עושים תוך קידוש על מיני הבשמים ועל מאורי האש.

 

זית למאור

מנורת המקדש דלקה על "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר" (שמות כ"ז 20), שיוצר על ידי פועלים שטבלו לפני כן במקווה, במיוחד עבור השימוש במקדש בטהרה.

העץ עצמו מאיר את הנוף - לעלים יש צד אחד ירוק כהה וצד אחד כסוף, וכשהרוח מניעה אותם נראה שהם ממש מנצנצים. לא מפתיע שזה המראה שהנביא זכריה רואה בחזיונו לאחר שיבת ציון מגלות בבל:

"וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת." - זכריה ד' 2-6

חשיבות הזית בעולם העתיק והתיאולוגיה הכרוכה בו הן נושא מרתק, עליו אני נהנית להרחיב בטיוליי. לענייננו כאן, די לסכם בכך שאור המנורה לא היה רק מאור פיזי לצרכי תאורה וגם לא רק סמל לתפילה שקדנית על הצלחת מסיק הזיתים, אלא גם אורו של עץ הזית עצמו.

 

 

 

חנוכייה לי יש

חנוכה הוא החג היחיד בלוח השנה היהודי, המבוסס כולו על ארוע היסטורי. אף על פי כן, הוא כרוך בנופי ארץ ישראל, המשתקפים בחנוכיות הדולקות בבתים יהודיים ברחבי העולם.

מנורת המקדש נוצקה בצלמם ובניחוחם של צמחי המרווה הגדלים בכל חלקי הארץ, ואורה הוא אורם של עצי הזית. בתוכה משולבים כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים, המסמלים את החתירה היומיומית לשלום ואיזון. מנורה זו הוצבה במרכזו של סמל מדינת ישראל בדיוק כפי שהופיעה בשער טיטוס, אך היא מוקפת בענפי הזית מחזונו של זכריה, לאחר שהובאה בחזרה ארצה מהגלות על מנת לבסס בה חיים של אורה ושלום.

 

Posted in פוסטים בעברית and tagged , , , , , , , , , , , , , , , .

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *